שמי ניר לוי (או בשמי הספרותי נהיר ליבי). גדלתי במבשרת ציון, וכיום אני גר בירושלים. 

התגייסתי לצבא לחמ"ן לקורס טרום צבאי בו נבחרתי לחניך למופת (מצטיין חברתי) והוצבתי באוגדת איו"ש, משם נלקחתי להדרכת קורס הזהה לזה שאני עברתי. כעבור שנה יצאתי לקורס קצינים אותו סיימתי בהצלחה. בשירותי בנפת שומרון פרצה אינתיפאדת אלאקצא (בשנת 2000-2001).

 

בעקבות הלחץ הרב בו הייתי שרוי (להתריע בין היתר מפני פיגועים והפרות סדר, חוסר שינה, פיקוד חסר רגישות, או שהייה בחמ"ל בעת לחימה), נכנסתי למצבים פסיכוטיים ולמעשה חליתי בסכיזופרניה. הלכתי בקווים ישרים, חשבתי שיש לי כישורים של נביא, חשבתי שאני קורא מחשבות, נטלתי ידיים באובססיביות, ועוד מחשבות והתנהגויות שווא. אחרי הצבא קיבלתי כדורים אנטי-פסיכוטיים אשר בגלל תופעות הלוואי שלהן הפסקתי ליטול אותן. 

עשיתי בעת ההיא מבחן פסיכומטרי וקיבלתי 730, על הציון בפסיכומטרי סיפרתי לא כדי להשוויץ חלילה, אלא כדי להבהיר את מחיר התרופות. זמן קצר אחר כך, אחרי שהפסקתי ליטול תרופות, חזרו התסמינים הפסיכוטיים, חוויתי תקופה קשה מאוד שכללה ניסיון התאבדות ומספר אשפוזים. בעת הזו הבנתי כי עליי ליטול כדורים משך כל חיי חרף תופעות הלוואי. אני מנסח זאת כך: התרופות גרועות אך האלטרנטיבה, השגעון, יותר גרועים. לבסוף, יצאתי למסגרת תומכת לצעירים שנפגעו נפשית בשם מכון 'סאמיט', שם פגשתי את אישתי היום, שהיינו יחד כ-15 שנה ואף נולד לנו תינוק לפני שנה בשם חי-יונתן. 

במשך היומיום אני עוסק בכתיבת שירה ובפיתוח קול, שכן אלה כישורים שפחות או יותר נותרו לי, לאור הפגיעה הקוגניטיבית הכוללת ירידה בזכרון, קשיים בחשיבה ועוד. כמו כן אני משתמש בשירותי בית-הלוחם, שר במקהלה שוחה ויש לי חונך ממשה"ב. אני גורס שכשאלוהים סוגר דלת הוא פותח חלון, וכך, כשאינני מסוגל ללמוד באוניברסיטה, לדוגמא, אני יכול לכתוב שיר, וכשאינני יכול לשיר אריות מסובכות של מוצרט, אני יכול לשיר שירים פשוטים יותר.

​

אשר לסטיגמה שיש על חולי סכיזופרניה אצטט אדם חכם בשם צביאל רופא שאמר שכדי לנפץ סטיגמה צריך לשאת אותה על גבך, שכן אז רואים אנשים שאתה חולה סכיזופרניה שמתנהג נורמאלי ושאינך פסיכופת, רוצח, משוגע, ושאר סטיגמות מסטיגמות שונות שדבקו בחולי נפש ע"י כל מיני עבריינים שרצו להימלט מאימת הדין. אני, כיום, מציג את עצמי כחולה סכיזופרניה כדי לנפץ את הסטיגמה ואינני בוש בה כמו שחולה פרקינסון, אלצהיימר, סכרת, אסטמה  או כל מחלה כרונית אחרת איננו חושש להגיד כי הוא חולה בה. במובן הזה אני יוצא מהארון ובכל הזדמנות מציג את עצמי, בין היתר, כחולה סכיזופרניה.

​

כישרון נוסף שנותר לי הוא כתיבת שירה. אני כותב שירה תוך נסיעה באוטובוס, או בבית. שמי הספרותי הוא "נהיר ליבי" ולו כמה משמעויות בינהן:
א. מחוור לי שאני חולה.
ב. ליבי מפיץ אור.
ג. מחוור לי שיש בורא לעולם.
ד. לחיי יונתן בני יקירי

​

חיברתי כבר 3 ספרי שירה עליהם זכיתי למלגה מארגון נכי צה"ל:

א. ("מחולהנפש" – שירים מהמחלקה הסגורה – יצא לאור בההוצאת "כרמל" 2007.
ב. מחברתי (שירים חברתיים בהשפעת ארועי 2011 ) – יצא בהוצאה עצמית  2015 לערך.
ג. אני,את,אנחנו – ספר שירי אהבה שערכה אשתי אשר מתמודדת גם היא ויצא גם הוא בהוצאה עצמית 2019. 

הייתי שמח לכתוב רומן או סיפורים קצרים אבל לאור הפגיעה המחשבתית-קוגניטיבית אני יכול לכתוב רק שירה בצורה פחות או יותר טובה כי זה מצריך חשיבה לטווח קצר ותו לא.

השירים אשר חיברתי עובדו למופע שעלה כעשרים פעמים בין היתר עם שחקן תיאטרון החאן יהויכין פרידלנדר. 
כיום, כאמור, אני משתדל לחבר שירה, לעשות פיתוח קול ולהיות עקר הבית. כמו כן הלחנתי כ-35 שירים של מרים ילן שטקליס אותם אני מתכנן להפוך לאלבום.